יחסי ציבור במלחמה

מדינת ישראל נקלעה תוך שנתיים וחצי לשתי מלחמות קשות שהציבו את ישראל בראש החדשות של כל ערוצי הטלוויזיה בעולם. צרכני החדשות בכל רחבי העולם עקבו באדיקות אחרי המלחמות הללו ונחלקו למחנות בהתאם לדעותיהם הפוליטיות והשתייכותם התרבותית והלאומית. המלחמות הללו הראו לנו שבעידן של גלובליזציה יש חשיבות רבה במלחמת יחסי ציבור על דעת הקהל העולמית. בעידן של גלובליזציה ותקשורת רב ערוצית, כל כלי התקשורת הינם במה לגיטימית לקרב שהתחולל לצד המלחמה.

האזרח הממוצע בעולם לא יודע יותר מדי על המתרחש במזרח התיכון, הוא ניזון בעיקר מהמראות שנחזים אליו דרך מסך הטלוויזיה, מהכתבות אותן הוא קורא בעיתון והאווירה הכללית באתרי האינטרנט ורשת האינטרנט בכללותה. אזרחי העולם הגדול מגבשים דעה אשר יכולה להתגבר ולהתחזק בעקבות ידיעה אותה קראו, סיפור אותו שמעו מהמלחמה או תמונה אחת שהתפרסמה מהקרבות. שתי המלחמות האחרונות אותם עברנו, מעידות כי העולם כולו עוקב באדיקות אחר הנעשה בישראל ומחפש בכל אותה העת, מידע בכל דרך על המתרחש בישראל.

אז מה הפתרון? מערך יחסי הציבור של ישראל, חייב להתכונן בכל עת למלחמה הבאה (עם הסטטיסטיקה של השנים האחרונות, לא נראה שנחכה יותר מדי זמן לקרב הבא). הקרב על דעת הקהל לא פחות חשוב מהקרבות בשטח עצמם. דעת קהל מוטת לטובתנו יכולה לספק להנהגה בישראל כח רב שיאפשר לה להניע את צהל בהתאם לאסטרטגיה שנקבעה. נראה שהצבא בקרבות בעזה הכין שעורי בית ולמד היטב כיצד להיאבק על דעת הקהל. צהל למד להשתמש היטב במדית האינטרנט (העלאת הסרטונים ליוטיוב = רעיון מבריק), ראינו כיצד גויסו טובי המסבירים שלנו למערכה (אין ערוץ שביבי לא התראיין אליו) ונראה באופן כללי שניהול הקרב על דעת הקהל נעשה בשליטה ותוך חשיבה אסטרטגית וטקטית כאחד.